אפלה
יום אחד, מחקתי הכל ונעלמתי. לא יודעת בכלל כמה זמן עבר אבל הייתי חייבת להיעלם. לא שזו הייתה איזו מנוסה פיזית אבל הנפש שלי התחננה ממני לברוח, לעזוב את העולם הזה. הצלתי את הנפש שלי. חשבתי מה כבר יהיה ? אחשוף את הגוף שלי? איזה שטויות. גם ככה אני לא מכירה, ״שגר ושכח״. כמה סטוצים היו לי שנכנסו בתוכי והרגישו אותי עמוק בפנים ולא הזיז לי, אז תמונה? פאקינג תמונה? אז זהו, תמונה שברה אותי. וסרטון. ועוד הודעה. ואני יושבת בהרצאה ומקבלת הודעה ״תראי לי איזה תחתונים את לובשת ואני מעביר לך 500 שקל״. ואני לחוצה, ממש לחוצה כלכלית אז מה, לא היית יוצא רגע לשירותים? יוצאת. בהודעה אחרת אני מקבלת ״אני חרמן עלייך עכשיו רוצה שתגמרי בשבילי, רוצה לראות אותך רועדת״ ואני ביום לימודים אבל זה לקוח כבד, אני צריכה אותו, אז אני עוזבת הכל וחוזרת לדירה שלי, משלימה לימודים בלילות. כל הקשב נקטע, כל היום אני מסתירה את הטלפון וההודעות שחס וחלילה חברים ומשפחה לא יגלו את הדמות האמיתית של המלאכית שלהם. הרגשתי שאני חיה חיים כפולים. הרגשתי שביום יום מכבדים אותי כל כך אבל פה, אני לא שווה כלום ויש רק את הרצון שלו. ואני הול...
